פסק-דין בתיק ע"א 1845/05

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופט מאיר יפרח) מיום 3.3.05 (ת"א 13805/00), אשר קיבל את תביעת המשיבה וחייב את המערערת לשלם לה תגמולי ביטוח בגין שריפת ספינה שהייתה בבעלותה, בסכומים העולים על סכום התגמולים שהמערערת הסכימה לשלם ואף שילמה.

1.                    רקע

(א)                המערערת היא מבטחת. המשיבה הייתה הבעלים של ספינה להובלת נוסעים בשכר, מדגם קטמראן (להלן: " הספינה"). 

(ב)                 ביום 17.2.98, עת עגנה הספינה בנמל יפו, פרצה בה שריפה שגרמה לאובדנה המוחלט. במועד זה הייתה הספינה מבוטחת אצל המערערת לפי פוליסת ביטוח שכיסתה, בין היתר, נזקי שריפה (להלן: "הפוליסה").

(ג)                  המערערת לא כפרה בכיסוי הביטוחי אך טענה לביטוח חסר וכפרה בגובה הנזק הנטען. המערערת שילמה למשיבה תגמולי ביטוח שהגיעו לפי חשבונה לסכום של 18,100 דולר, סכום אליו הגיעה על פי גובה הנזקים האמיתיים (139,960 ש"ח+ מע"מ) בניכוי השתתפות עצמית (5,400 ש"ח) והפחתת החלק היחסי בגין ביטוח חסר (עריכת ביטוח בסכום של 80,000$ במקום בסכום של 120,000$ כמצוין בנ/2 הנספח להצהרת הביטוח).

(ד)                 בכתב התביעה שהגישה לבית משפט קמא תבעה המשיבה את יתרת הנזק שנגרם לה לטענתה, ושהמערערת לא הסכימה לשלם לה תגמולי ביטוח בגינו בסכום השווה ל- 59,384 דולר.

2.                    פסק דינו של בית משפט קמא

(א)                בבית משפט קמא הסכימו הצדדים לצמצם את המחלוקות לשלושה נושאים: שעור הנזק, סוגיית הביטוח החסר וניכוי הבלאי. הצדדים הסכימו כי בשאלת שעור הנזק ימונה שמאי מטעם בית המשפט, הראיות תשמענה רק בשאלת הביטוח החסר ובסיכומים יטענו הצדדים בנוסף גם בשאלת ניכוי הבלאי. בסופו של דבר המשיבה לא התייחסה בסיכומיה כלל לסוגיית ניכוי הבלאי ובית משפט קמא יצא מנקודת הנחה שאינה חולקת עוד על כך שהערכת הנזק אמורה להיעשות בערכי קימום ולא בערכי כינון.

(ב)                 מר פודולי, המומחה שמונה מטעם בית המשפט, העריך בחוות דעתו כי שעור הנזק במועד אירועו, לאחר ניכוי בלאי, היה 146,630 ש"ח (נכון לפברואר 98'). בית המשפט קיבל את הערכת השווי של מר פודולי בנקודה זו. 

(ג)                  בדונו בסוגיית הביטוח החסר יצא בית המשפט מתוך שתי הנחות: האחת, כי על פי הפוליסה, המועד הקובע להיותו של ביטוח בגדר ביטוח חסר הוא מועד אירוע הנזק. השנייה, כי הנטל להוכחת החסר בביטוח מוטל על המערערת.

(ד)                 בית המשפט בחן אם הוכיחה המערערת את טענתה ששווי הספינה, ביום אירוע הנזק, עלה על סכום הביטוח והגיע ל-120,000$. בית המשפט דחה את חוות דעתו של המומחה מטעם המערערת, מר תלמור, שהעיד שאין לו יכולת להעריך שווי זה מאחר שהספינה נשרפה, והערכתו היא פרי עיון במסמכים שנערכו לפני כריתת חוזה הביטוח. בית המשפט דחה את טענת המערערת שביקשה ללמוד על שווי הספינה מביטוח שביטחה אותה המשיבה אצל חברת כלל (לתקופה שמיום 1.4.96 ועד ליום 15.8.97). כמו כן דחה בית המשפט את ניסיונה של המערערת לסמוך על הצעת הביטוח (נ/2), שבה ציינה הגב' דוריה דינר מטעם המשיבה את ערכם של גוף הספינה והאבזרים הנלווים בסכומים העולים על סכום הביטוח, מהטעם שהגב' דינר אינה בעלת כישורים להערכת השווי. מאידך גיסא קיבל בית המשפט כמהימנה את חוות דעתו של מר שכטרמן, השמאי מטעם המשיבה, שלא הופרכה, ושהעריכה את שווי הספינה עובר לשריפה ב- 80,000$. עוד ציין בית המשפט שמר פודולי, המומחה מטעם בית המשפט, לא התבקש לחוות דעתו בשאלת ביטוח חסר אלא בשאלת שעור הנזק בלבד, ולכן אין לקבל חוות דעתו בסוגיה הנדונה.

(ה)                בית המשפט הוסיף וקבע שהמערערת לא העמידה את המשיבה על כך שסכום הביטוח אינו ריאלי; לא הוכח שהמערערת שלחה אל המשיבה את המכתב נ/4, שבו צוין דבר החוסר, שהרי העותק המקורי של המכתב נמצא בידי המערערת. כמו כן אין חולק שמכתב דומה לנ/4 לא נשלח אל המשיבה לאחר שתוקנה פוליסת הביטוח והוגדל סכום הביטוח  מ- 80,000$ ל- 84,840$. עוד נפסק כי היה על המערערת להימנע מהנפקת פוליסה שעה שידעה שסכום הביטוח אינו משקף את המציאות.

(ו)                  לנוכח הדברים האלה קבע בית המשפט כי לא הוכח שסכום הביטוח היה חסר. בית המשפט חייב אפוא את המערערת לשלם למשיבה סכום של 146,630 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום השריפה, בניכוי תגמולי הביטוח ששילמה המערערת וסכום ההשתתפות העצמית.

3.                    טענות המערערת

(א)                המערערת שבה וטוענת שסכום הביטוח היה חסר והיא מעגנת טענתה בסכום שבו בוטחה הספינה אצל חברת כלל - כ- 120,000$, ברשימת הציוד והערכים שצורפה להצעת הביטוח דנן ומולאה על ידי גב' דינר (נ/2), בתשובות מר שכטרמן, השמאי מטעם המשיבה, ובהערכת השמאי שמינה בית המשפט, מר פודולי.

(ב)                 המערערת מדגישה כי יש לראות ב- נ/2 הודאת בעל דין, ולתת משקל לכך שהמשיבה נמנעה מלהעיד את שותפיה שהיו מעורבים בקביעת סכום הביטוח. עדותה של הגב' דינר נמצאה בלתי מהימנה, מפני שהתברר שבניגוד לדבריה העידו מר פודולי ומר שכטרמן, שמעולם לא העריכו את הספינה לצורכי הביטוח. הסברה של הגב' דינר להערכת שווי הספינה בביטוח אצל חברת "כלל" מהווה הרחבת חזית אסורה, והיא גם העידה כי ידוע לה שהרישיון המסחרי שהיה לספינה העלה את שוויה. הגב' דינר אף הודתה כי לא הסתכלה מעולם בנספחי הפוליסה, וייתכן כי המכתב נ/4, שבו העמידה המערערת את המשיבה על החוסר שבביטוח נמצא ביניהם. לפיכך, סבורה המערערת שלא היה מקום לקבוע שהמכתב נ/4 לא נשלח אל המשיבה. בעניין הערכתו של מר פודולי טוענת המערערת כי בית המשפט שגה בפוסלו לחלוטין את חוות דעתו מהטעם שלא לכך מונה, מפני שחוות דעתו קבילה ובית המשפט מוסמך רק לקבוע את משקלה.

(ג)                  המערערת מוסיפה שנטל ההוכחה לעניין שווי הספינה בעת עריכת הביטוח חל על המשיבה שניסתה להוכיח ששווי הספינה נמוך מהסכום שבו נקבה ב-נ/2.

4.                     טענות המשיבה

(א)                המשיבה סומכת ידיה על פסק דינו של בית משפט קמא וטוענת שמדובר בערעור על ממצאים שבעובדה והערכות שבמהימנות.